הקפות שמחת תורה לנשים

                                                                                       ערב הושענא רבה תשע"ח

הקפות שמחת תורה לנשים– זאב וייטמן

במוצאי שבת חול המועד סוכות הגיעה אלי קבוצה של אנשים ונשים, שנפגעו מההחלטה להיענות לבקשת נשים שרוצות לרקוד בשמחת תורה עם ספר תורה. טענתם הייתה שההחלטה פוגעת בציבור גדול שהדבר מפריע לו.

חלקם אמרו, שהם עזבו בתי כנסת בעולם בגלל דברים כאלו, והגיעו לאלון שבות כי חיפשו משהו שונה, המתאים להם,ועתה משנים להם את הסטטוס קוו גם באלון שבות.

חלקם טענו שההליך לא היה תקין, מכיוון שלא היה דיון קהילתי.

היו שטענו, שהייתה בהחלטה כניעה ל"מיעוט קולני", שמגמתו לשנות את צביונה של אלון שבות ושל הקהילה הדתית בכלל.

טענה נוספת הייתה,שהופעל לחץ לא תקין על הרב רימון לקבל החלטה המנוגדת לעמדתו ההלכתית, והם רואים בכך פגיעה לא ראויה ולא מוצדקת ברב רימון.

כמו כן היו שטענו שיש בהחלטה סטייה מדרכם והנהגתם של גדולי ישראל, שלאורם אנו הולכים, ובראשם הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שהתנגד לכך בנחרצות.

צער גדול נצטערתי, שהחלטה שבעיניי נראית פשוטה ושאיננה בעייתית כלל - להיענות לבקשה לגיטימית, ולטעמי,אף יפה מאוד,שנשים מבקשות להביע את שמחתן ודבקותן בתורה בהקפות עם ספר תורה - גורמת למחלוקת ולפילוג בקהילה.אדרבה, צריכים אנו לשמוח שיש בקרבנו נשים שמחפשות דרכים להעצמת הרגשתן הרוחנית של נשות הקהילה בשמחת תורה בית הכנסת.

שמחתתורה הוא חג שאמור לאחד את כולנו, בשמחת התורה המשותפת לכולנו. אבל עלינו לדעת, ששבעים פנים לתורה, ולכל אחד ואחת יש הדרך המיוחדת שלו בעבודת ה', ולכל אחד ואחת יש האופן המתאים לנשמתו להתקרבות אליו. לא כל מה שמתאים לאחד, חייב בהכרח להתאים לחברו, ולא כל מה שמתאים לאחת, חייב בהכרח להתאים לרעותה. אם חפצי חיים אנו, ואם רצוננו שישכון שלום בקהילתנו, חייבת להיות בכולנו הפתיחות והסובלנות להבין ולכבד עמדות שונות ודרכים שונות וצרכים מגוונים בעבודת ה'.

אנסה להסביר את עמדתי וגישתי לנושא זה.

 

היתר מרחיק לכת לנשים במקדש

הגמרא במסכת חגיגה (דף ט"ז עמוד ב) אומרת:

"בני ישראל סומכין, ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בנות ישראל סומכות רשות. אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים - אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים".

הגמרא דנה בחובת הסמיכה על קרבנות, שנעשית על ידי הישענות על ראש הבהמה, וקובעת שנשים אינן סומכות על קרבנן, כי התורה קובעת שסמיכה נעשית על ידי גברים בלבד.ובכל אופן,אבא אלעזר מעיד, שניתן לנשים לסמוך על עגל שלמים, כדי לעשות להן נחת רוח, כלומר לשמח אותן. והנה כאן מדובר לא על בית כנסת, אלא על בית המקדש עצמו,וכאן מדובר על פעולה שיש בה חשש לאיסור מעילה בקדשים (כי הישענות על בהמת קדשים אסורה שלא למטרת סמיכה), ובכל אופן אפשרו לנשים לסמוך כדי לשמח אותן.

מסקנת הסוגיה היא, שבמקום שיש חשש איסור כמו בסמיכה על קדשים,אין לעשות זאת, אך ברור ופשוט בעיניי, שבכל מקום שאין חשש איסור או בעיה הלכתית, אנו מחויבים לאפשר לנשים להיות שותפות בעבודת ה' גם במרחב בית הכנסת– קל וחומר ממרחב בית המקדש.

 

היתר לנשים לקיים מצוות עשה שהן אינן מחוייבות בהן ואף לברך עליהן

וכן כותב התוספות שם, שמכאן נלמד שאם נשים מבקשות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן ולברך עליהן,אין ממחין בידם,אף על גב דפטורות,ואין זה נחשב ברכה לבטלה. כלומר, התוספות מרחיביםאת ההיתר גם למקרה בו יש חשש איסור של ברכה לבטלה, שכידוע חומרתו גדולה ביותר. אמנם יש לציין שהכרעה זו של תוספות איננה מקובלת על כל הראשונים ואף לא על כל הפוסקים, שחלקם סוברים שאשה שמברכת על מצוות עשה שהזמן גרמא, כמו למשל על נטילת לולב, הרי זו ברכה לבטלה, שהרי איננה יכולה לומר "וציוונו", כשהיא איננה מצווה.

 

בעל השרידי אש: יש לעשות שינויים לשיתוף הנשים בעבודת ה'

אם הדברים היו נכונים בתקופת בית שני ובתקופת הראשונים,על אחת כמה וכמה שהם צריכים להיות נר לרגלנו בתקופתנו, תקופה בה מעמד הנשים השתנה לבלתי הכר לעומת העבר הקרוב, וקל וחומר לעומת העבר הרחוק, וכל הדרה של הנשים מהמרחב הציבורי בבית כנסת פוגעת בהן עד מאוד, פגיעה שאין לה כל מקום וכל הצדקה. לעניין זה, אצטט דברים שכבר הזכרתי בעבר בשם הרב יחיאל יעקב ויינברג אשר נולד והתחנך בליטא, עבר לגרמניה, ועמד שם בראש בית המדרש לרבנים, וגאונותו והיקף ידיעותיו הביאו לכך שהוא היה הפוסק הגדול המקובל והמוסמך על כל יהדות אשכנז החרדית. כאשר דן הרב ויינברג בסוגיית חגיגת בת מצווה לבנות, הוא מכניס שיקול מטא-הלכתי וכותב (שרידי אש ח"ב לט) שבימינו אין מקום להבדל ביןבניםובנותבנוגעלחגיגתכניסתם למצוות,ואפליה כזו פוגעת קשה ברגש הבנות הבוגרות. הרב ויינברג שהיה ער לחידוש שבשיקול כזה מוסיף וכותב:

אמנם לא נעלם ממני, שיש בין היראים אוסרים ומחמירים, שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים, ואף אינם נותנים דעתם לבירורים הלכתיים, אלא דנים עליהן על פי רגשות הלב בלבד. והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים, נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי.

ואף על פי  שהרב ויינברג מגלה הבנה לאלה שחרדים מכל שינוי, הוא מבקש גם מהם לגלות הבנה ולתת אמון באלה שחולקים וסבורים שיש לשנות ולהנהיג את מנהג חגיגת בת המצווה –שהרי כוונתם לשם שמיים, וכל רצונם להביא לחיזוק שמירת המצוות בין הבנות.דבריו אלו של הרב ויינברג חשובים מאין כמותם, ונדמה שאין צורך להוסיף עליהם דבר וחצי דבר. דברים אלו יפים וראויים גם לסוגיות המעסיקות אותנו כיום, וגם אנו מצווים לדון לזכות ולראות בחיוב ובאהדה נשים שמבקשות להעצים את מעורבותן בשמחת תורה ולחזק בכך את עבודת ה' שלהן בדרכים שמתאימות להן. כל זה כמובן, כל עוד הדבר איננו אסור מבחינה הלכתית. ולא ראוי שאנו כרבנים או כבעלי השקפה אחרת בציבור נכתיב לכל אחד ואחת, מהי הדרך הראויה והנכונה להעצים את שמחת תורה ואת עבודת ה' שלהן.

שיקול דומה מכניס הרב ויינברג בדיון על שירת זמירות שבת על ידי בנות בעונג שבת משותף עם בנים בארגון הנוער 'ישורון' - שם הוא כותב:

בארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן, אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת על ידיזמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו, והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה (שרידי אש ח"א עז).

ושוב, הדברים שהיו נכונים לפני שבעים וחמש שנה, נכונים פי כמה וכמה בימינו, וצריך להיזהר מאוד, שלא נגרום לנשים תחושת עלבון ופגיעה בזכויותיהן, ולא לעשות פעולות שירחיקו אותן מעבודת ה' במקום לקרבן.

 

הרב קוק: שינויים לשם שמים גם אם הם נתקלים בהתנגדות מקרבים את הגאולה

דברים עמוקים ונועזים על אלו שכביכול פורצים גדר לשם שמים בשינוי ממה שהיה נהוג בישראל כותב הרב קוק בשמונה קבצים (דבריו מתייחסים לאלו שפרצו את מסורת ישראל סבא ללמד את ילדי ישראל תורה בלבד, והחליטו ללמדם גם חכמות חיצוניות, ותודה לבני אלעד נ"י שהפנה אותי למקור זה):

כשפורצים גדרים של דורות הקודמים שעמדו נגד התפשטות החכמות בישראל, לשם שמים, מאירים על ידי זה אורו של משיח, הנקרא בן פרצי. ועל ידי מה שסובלים כל האיומים והביזיונות ומניעות הכבוד הבאים על ידי זה מיראי ד' פשוטים, זוכים לבחינת 'יחידה', כמו שזוכין במסירת נפש בפועל על קידוש השם, ומכפרים על ידי הייסורים הללו על כל העולם כולו, ועוונות הדור מתהפכים לזכויות, וסניגורים רבים עומדים על כל חכמי ישראל לזכות בזכותם את כל ישראל.'

כלומר, כאשר משנים ממסורת הדורות לשם שמים, מאירים בזה אורו של משיח – לא פחות! ואלה שסובלים 'מיראי ה' פשוטים' איומים ביזיונות ומניעת כבוד זוכים לרמה גבוהה של מסירות נפש על קידוש השם, וייסוריהם מכפרים על העולם כולו!

אודה על האמת,שדברים אלו של הרב קוק היו לי כמים קרים וצוננים על נפש עייפה וצמאה, והם בהחלט מחזקים אותי לדבוק בעמדתי למרות הביקורת.

 

עמדתי בסוגית מעורבות הנשים הובהרה היטב קודם לבחירות לרבנות הישוב

עמדתי בעניין זה הובהרה במפורש בתשובותיי לשאלות עליהן נתבקשתי להשיב לפני הבחירות לרבנות אלון שבות. אחת מהשאלות הייתה:

"מה התייחסות הרב למקומן של הנשים בקהילה, בתוך בית הכנסת ומחוצה לו?"

וזו הייתה תשובתי:

לגבי פסיקת הלכה - אני חושב שזכינו, וב"ה יש כיום נשים רבות בכלל ובאלון שבות בפרט שראויות לפסוק הלכה, ובעיניי יש עדיפות וחשיבות גדולה למעורבותן של נשים אלו בפסיקה בכלל ובפסיקה לנשיםבפרט. לגבי העברת שיעורים, תפילות נשים וכד' - בהנחה ובהבנה שמדובר בפעילויות שאין בהן איסור הלכתי, אני אישית מאוד שמח על שילוב נשים בכל תחומי חיינו הרוחניים, ומעודד את מעורבותן בתחומים אלו, מעורבות שנראית בעיניי מבורכת וחשובה עד מאוד. אני מודע לכך שיש אנשים חשובים מאוד שחושבים אחרת ממני, וצריך תמיד לבחון מה מתאים לקהילת אלון שבות ותושביה, וכיצד שומרים על השלום והאחדות בקהילה. אחד האתגרים החשובים ביותר בעיניי זה להצליח לגשר על פני הפערים שקיימים בקהילה בנושא זה, ולהביא לכך שכל צד יעריך את עמדתו של הצד האחר, וינסה להבין אותה ולשפוט אותה בעין טובה וחיובית, ומתוך כך להגיע להסכמות שיביאו להרגשה טובה אצל כל חלקי הקהילה. כמובן, אם מדובר בפעילות הכרוכה באיסורים הלכתיים – לא אתמוך בכך ולא אראה זאת בעין יפה, והייתי מביע את עמדתי זו באופן ברור וצלול.

 

האם יש איסור הלכתי לנשים לרקוד עם ספר תורה?

אם כן עלינו לברר, אם יש איסור הלכתי לנשים לאחוז ספר תורה ולרקוד איתו.

בשולחן ערוך (יורה דעה רפ"ב) פוסק המחבר:

כל הטמאים, אפילו נידות, מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו. והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות.

פסק השולחן ערוך מפורש וחד משמעי,שמותר לנשים לאחוז בספר תורה וגם לקרות בו. אמנם הרמ"א (או"ח סימן פ"ח) מביא דעות שסברו שאולי לאשה נידה יש איסור.אחרי שהמחבר כותב גם שם: "כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין", מעיר הרמ"א:

יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, ויש אומרים שמותרת בכל, וכן עיקר, אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי ליבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכהאי גוונא, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול, שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ."

כלומר, אף שגם הרמ"א מסכים שהעיקר להלכה הוא כדעה שלנידה מותר גם בימי ראייתה ליגע בספר תורה,להתפלל לקרוא קריאת שמע ולברך,הוא כותב שהמנהג במדינות אלו הוא לאסור את הדבר בימי הראייה ולא בימי ספירת נקיים, וגם זה רק בימים רגילים ולא בימים שרבים מתאספים לבית הכנסת. ומעניין וחשוב עד מאוד הנימוק שהוא מביא (בהמשך לגמרא בעניין סמיכה לנשים שהובאה בראש הדברים): "כי הוא להן עצבון גדול".

על דברים אלו של הרמ"א כותב המשנה ברורה בשם החיי אדם:

ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם,ומברכות ומתפללות, ומכל מקום לא יסתכלו בספר תורה בשעה שמגביהים אותה להראות לעם. עוד כתב, שלא ייכנסו לבית הקברות עד שיטבלו.

ועל דברי המשנה ברורה ניתן להוסיף, שבאלון שבות וברוב המקומות בארץ ובעולם לא נהגו איסור גם בהסתכלות בספר תורה פתוח, בשעה שמגביהים אותו, ולא נהגו איסור בכניסה לבית קברות. כך שברור, שמבחינה ההלכה הפסוקה והנהוגה אין כל מניעה לכלל הנשים והנערות לגעת בספר תורה ולראות אותו בשעה שהוא פתוח, ולדברי השולחן ערוך אין גם כל מניעה לקרות בו, וממילא על פי המובא לעיל – שבכל מקום שאין מניעה הלכתית, יש לתמוך בנשים היוזמות להיות שותפות בפעילות בית הכנסת והקהילה - יש לעודד את רצונן זה להשתלב בסדרי התפילות ובכללן ההקפות בבית הכנסת.

 

היחס לקריאה בתורה ע"י נשים

אומר את האמת, שבניגוד להקפות נשים עם ספר תורה, שאישית אינן מפריעות לי, ואף נראות בעיניי פעילות חיובית,אינני מזדהה לגמרי עם הקריאה בתורה, אבל אני מודע לכך, שיש נשים שזה מאוד חשוב להן, ומקרב ומחבר אותן לשמחת תורה ולעבודת ה', ולכן אינני יכול לומר להן שהדבר אסור,ובלבד שיקפידו על לבוש הולם, ושלא לברך ברכות התורה כדי לא להיכנס לחשש ברכה לבטלה וגם כדי לתת לקריאה אופי של לימוד תורה ולא של עליות של קריאה ציבורית. לא אמנע מלהשוות זאת לאנשים שנוסעים לאומן בראש השנה. אינני מזדהה ואף מסתייג מאוד מנסיעה כזו, ורואה בכך דבר מנוגד לרוח התורה, לא פחות מאשר קריאת נשים בספר תורה (יש בעיה הלכתית לעזוב את המשפחה בחג ויש בעיה בהעדפה ללכת להתפלל על קבר צדיק בחו"ל במקום להעדיף את קדושת ארץ ישראל ומעלתה), אבל אני יודע היטב שיש אנשים שזה מה שמחבר אותם לקב"ה ולעבודתו, ולכן אני מכבד אותם,ויש מהם חברים קרובים לי ביותר, שאני אוהב אותם אהבת נפש, ומכיר במעלתם הגבוהה בעבודת השם, ואני משלים עם העובדה שיש אנשים שחיבורם לקב"ה נעשה בדרך שונה משלי,ואל לי לשפוט ולהכריע מי עדיף על מי – ושתי הדרכים אהובות ורצויות לקב"ה, שאת קרבתו אנו מבקשים כל אחד בדרכו. ובהקשר זה של קריאה בתורה במתכונת שהצעתי אוסיף עוד מה שכתב הרב קוק כאשר לחצו עליו מאוד לבטל את ההיתר שנתן לשמן שומשומין בפסח שאין בו חשש קיטניות (אורח משפט קיא):

ואם היה ח"ו שום נדנוד של איסור בדבר, חלילה לי לבקש להקל משום תיקון הישוב, אבל בדבר שהוא רק קצת דיוק בענין של מנהג, שראיות בצורות חזקות וסברות ישרות כולן עומדות כחומה להחזיק את ההיתר, למה זה נכביד על מי שביארץ הקודש, ונאסור. וחלילה לנו לחשוב שע"י מה שאנו מתירים את המותר... כי בזה ניתן פרצה לפני הפורצים, חלילה. אדרבא, כשיראו העם כולו, שמה שהוא מותר אנחנו מתירים אז יאמינו ביותר, שכל מה שאנו אוסרים הוא מפני שכך הוא דין תורה או מנהג ישראל שהוא ג"כ תורה. אבל אם נאסור אפילו דברים הבאים על ידי המצאה חדשה שלא הי' מעולם כלל, יאמרו שהרבנים חפצים להחמיר מלבם ואינם חסים על הצבור, ובזה יש נתינת יד לפרצות גדולות, ד' ישמרנו. וביחוד אני תמה על מה שכתבו כבוד תורתם: למה לא דרשתי על זה מחכמי ירושלים. יגידו נא, היכן מצינו, שבדבר שמתברר לבי"ד, שהוא פשוט בהיתר, שעליהם חיוב לשאול לבתי דינים אחרים? ובעה"י ישבנו על מדוכה זו בקיבוץ חכמים וחקרנו על צדדי הספק ולא עלתה על דעתנו כלל שעל דבר פשוט כזה ימצאו נוקפים ומערערים. וק"ו הדברים, מה שכותבים כת"ר, שאנכי אכתוב לבטל את הכתב הכשר, ושאין זה נגד כבודי. באמת כבודי כאין הוא, אבל איך אעשה שקר בנפשי לאסור דבר, שההיתר הוא כ"כ פשוט וברור, ובעיקר שכת"ר הם רחוקים ממקום המעשה, ואינם יודעים שאין שום דמיון לשמן שומשמין זה עם כל שמן השומשמין שנעשה עד כה שהוא הי' נלתת וזה נשמר הוא.

 

ואף אני לא יכול לעשות שקר בנפשי ולומר על המותר אסור, ומניסיוני צודק עד מאוד הרב קוק שכאשר אוסרים את המותר מגיעים לידי כך שכאשר אוסרים את האסור לא נשמעים לרבנים ובמקרים רבים גם מגיעים לכך שמתירים את האסור. ולכן אי אפשר לומר שיש איסור לאשה לקרוא מתוך ספר תורה כאשר מדובר לא על קריאה ציבורית בבית כנסת אלא בקריאה לשם לימוד תורה ובלי ברכות.

 

תהליך ההחלטה שנתקבלה והדרך לגשר על פני עמדות מנוגדות

כעת לתהליך ולאהובי הרב יוסף צבי רימון שליט"א. נשים רבות באלון שבות סובלות מאוד מהדרתן משמחת תורה.לכאורה, עד היום הקהילה מאוחדת, אך בפועל נשים רבות אינן מרגישות כך. הן מדברות על כך חמש עשרה שנה ויותר, ומבקשות שינוי. הן מרגישות רע מאוד עם העובדה, שהן נדחות משנה לשנה, וחלקן אומרות בפה מלא, שללא שינוי מיידי, הן לא תוכלנה להישאר בקהילה. לדעתן,הרצון שיינתן להם מקום מכובד בבית הכנסת הינו קריטי, כדי למנוע את הקרע שקיים כבר מזמן, גם אם הואמושתק. יש נשים שמתקשות מאוד מאוד להגיע לתפילה בציבור, והן מרגישות ביזיון עמוק וכואב, ויש אחרות שמזמן ויתרו,והן אינן מגיעות לבית הכנסת, ויש שמצאו להן פתרונות במועדון או בבתים פרטיים או מחוץ לאלון שבות. נשים אלו מוצאות אצלי אוזן קשבת, מבינה ואוהדת, ואני רואה חשיבות גדולה ומשימה קדושה בהחזרתן לקהילה, ובכך שהן ירגישו טוב יותר בקהילת אלון שבות. המשימה איננה פשוטה, והיא מהווה אתגר קשה ביותר, כי מסובך ביותר לעשות זאת מבלי לגרום לנשים ולגברים אחרים, שמרגישים שבית הכנסת הוא ביתם, להרגשה שהם מאבדים את בית הכנסת שאהבו והזדהו עמו, והוא הופך לטעמם לבית הכנסת, שהם יתקשו להמשיך לבוא ולהתפלל בו, וכך יוצא שכרנו בהפסדנו. הדרך היחידה להצליח במשימת גישור מורכבת זו היא, אם שני הצדדים יבינו, יקבלו ויתחשבו בכך שיש דעות שונות ועמדות שונות ודרכים שונות לעבודת ה' ולהתקרבות אליו, ושכל אחד יכבד ויעריך גם את עמדת זולתו, ויקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', וינסה לעשות ככל שביכולתו, על מנת שגם זולתו ירגיש נוח וטוב בבית הכנסת המשותף. נראה לי, שאם מוסכם על כל הצדדים, שעושים רק דברים שמותרים על פי ההלכה, ורק דברים שאינם באים על חשבון פגיעה ישירה באחרים, ניתן יהיה להגיע למתווה מוסכם בסוגיות רבות שעומדות על הפרק. יש דברים רבים שאין ביכולתנו ובסמכותנו לפתור, כי אנו מוגבלים הלכתית, אך לפחות במה שניתן להקל ולשמח יותר אנשים ונשים בקהילה, עלינו לראות בכך התקדמות דתית, ולא חס ושלום נסיגה וירידה רוחנית.

 

המתווה שסוכם לכתחילה

בדיונים שהתקיימו לפני שנה מול הרב רימון בנוגע להקפות נשים בשמחת תורה, הגיעו למתווה מוסכם, שכמעט ויושם, אלא שלבסוף הרב רימון ביקש לדחות את יישומו לשנה אחת, לאחר שייבחר רב לאלון שבות, שהדבר ייעשה גם בהסכמתו.

כשהנשים באו השנה אלי, פניתי לרב רימון, והוא אישר את הדברים, והציע את המתווה, שמצד אחד יתן מענה לרוצות לרקוד בהקפות עם ספרי תורה, ומצד שני ישמור על אחדות הקהילה. נערכו דיונים הלוך וחזור, ולבסוף הנשים קיבלו את המתווה שהוצע על ידיהרב רימון:

הן הסכימו להסתפק בשתי הקפות בלבד עם ספרי תורה, בעוד את שאר ההקפות הן תרקודנה יחד עם כלל הנשים.

הן הסכימו שזה לא ייעשה בבית הכנסת במקום המיועד לנשים, אלא בבית הכנסת הקטן הנמצא בסמוך, בעוד כל מי שהדבר מפריע לה, תמשיך לרקוד במקביל במקום המיועד לנשים בבית הכנסת.

הרב רימון היה שותף לקביעת המתווה, ולמעשה, אף הכתיב אותו וקבע אותו (השינוי היחיד שנעשה ממה שהוצע על ידו במקור היה שהוא הציע שהנשים תרקודנה עם ספרי תורה בהקפות שישית ושביעית, ולבסוף הוסכם על שלישית ורביעית). הרב רימון היה גם שותף לניסוח ההודעה לציבור,והוא ביקש לתקן את הניסוח, והדברים תוקנו בהתאם לבקשתו. הרב רימון היה שותף גם לישיבה עם הגבאים, בה דובר על האופן המעשי בו ספר התורה יועבר לנשים, וסוכם שהוא יונח על שולחן הקריאה בבית הכנסת הקטן, והנשים תקחנה אותו מהשולחן. כך שמצד אחד הרב רימון הציע את הכל בתור עצה, ונתן בפירוש את ההכרעה הסופית בידי, ומצד שני אני ביקשתי שהכל ייעשה על פי בקשתו, ודבר לא נעשה בניגוד לעצותיו.

 

עמדת מורנו ורבנו הרב ליכטנשטיין זצ"ל

לגבי עמדת הרב ליכטנשטיין -יש בידי שתי עדויות:

הרב רימון עצמו אומר שהוא התיר אחרי התייעצות עם הרב ליכטנשטיין לרקוד עם ספרי תורה במדרשה לבנות, אבל לדבריו הרב ליכטנשטיין התיר זאת רק במדרשה, כי מבחינה הלכתית הדבר מותר אך הוא לא מתאים ולא ראוי להיעשות בבית כנסת בקהילה (קשה לי להבין את החילוק בין מדרשה לעזרת נשים בבית כנסת, ובוודאי שקשה להיות תמים שדבר שמותר במסגרת אחת לא יגיע בהמשך גם לקהילה ולעזרת נשים בבית הכנסת).

בתו של הרב – הרבנית אסתי רוזנברג - אומרת שכאשר היה מדובר על הכנסת ספר תורה במדרשה שהיא מנהלת,הרב אמר שאין איסור לבנות לרקוד עם ספרי התורה ואע"פ כן הוא פוסק שלא לעשות זאת, ולכן באותה הכנסת ספר תורה לפני עשר שנים במדרשת מגדל עוז נמנעו הבנות מלרקוד עם ספרי תורה. עם זאת, כשהייתה הכנסת ספר תורה נוספת במדרשת מגדל עוז לאחר פטירתו של הרב, נדון העניין שוב, והוחלט על ידי ראשי הישיבה הנוכחיים וע"י הרבנית אסתי עצמה - שהיו מודעים היטב להדרכת הרב ליכטנשטיין לפני עשר שנים ומחוייבים לה בוודאי הרבה יותר מאשר קהילת אלון שבות - לשנות מהמלצתו ולהסתמך על היתרו ההלכתי ולאפשר לבנות לרקוד עם ספר תורה, וכך נעשה. והשנה אף מקיימים במדרשה לראשונה הקפות שניות לבנות עם ספרי תורה.

לצערנו הרב, הרב איננו נמצא איתנו, אך מהכרות רבת שנים איתו, לבי אומר לי, שלו הייתי פורס בפניו את כל השיקולים ומתייעץ איתו, הוא היה אומר לי אחת משתיים: או שהיה מסכים שיש לאפשר את ההקפות עם ספרי תורה לנשים ותומך ברעיון, או שהיה אומר לי להכריע על פי הבנתי והכרותי עם הקהילה. בכל מקרה נראה לי לא נכון לכבד את זכרו של הרב ליכטנשטיין וזכרו של הרב עמיטל בכך שנקבל על עצמנו שלא לסטות ממה שהם הורו במקרים שונים במהלך חייהם– והסתירה בין שתי העדויות שלמעלה מלמדת שמדיניות כזו יכולה להביא לידי טעויות. הם עצמם דרשו מתלמידיהם עצמאות ושלא לקדש את עמדותיהם, אלא לשקול את הדברים בהתאם למציאות העומדת בפניהם, ולהכריע מהו הדבר הנכון לרגע הנתון, ולא להיות מחויבים לפסקים שניתנו בסיטואציות אחרות ובמציאות שונה. לא הרב עמיטל ולא הרב ליכטנשטיין היו שמרנים ומקובעים לעמדות רבניהם ומוריהם, והם פרצו הרבה דרכים חדשות ונועזות, וזה מה שהם ציפו גם מתלמידיהם, ובכך נכבד את זכרם הטהור והקדוש.

 

מסקנה למעשה

בסיכומו של דבר – אם עקב לחץ מצד חלק מחברי הקהילה או מסיבות כאלו או אחרות ובמגמה לשמור על השלום בקהילה, הרב רימון חוזר בו מעמדתו, ומבקש שההקפות עם ספרי התורה ייערכו באולם השמחות ולא בבית הכנסת הקטן, ולאחר שמחת תורה יערכו דיון מסודר,בו ישמע כל צד את רעהו, ויתקבלו החלטות להמשך, והדבר גם התקבל על דעת הנשים המבקשות לרקוד עם ספר תורה - אז מבחינתי אין,כמובן, כל התנגדות לשינוי, ובתקווה גדולה שהוא ירבה שלום ושיח פורה ומקדם בין הצדדים. אומר רק שהחסרון בהצעה זו היא בכך שאנו פוגעים באחדות הקהילה בכך שאנו מתפצלים לשני מקומות במקום לרקוד כולם בסמיכות – אותם שירים ואותן הקפות.

באשר לקריאה בתורה של קבוצה אחרת לחלוטין, שחשוב לה מאוד לקרוא בתורה –אם הדבר נראה בעיני הרב רימון ורבנים אחרים כפריצת גדר שאי אפשר להשלים איתה וחשש מכך שהדבר יוביל לדברים אסורים הלכתית - אני מקבל את עמדת חבריי, ולמרות שאישית, וכפי שכתבתי לעיל, אין בכך איסור הלכתי במגבלות שציינתי,אאחוז אף אני במידת רבי ומורי הרב ליכנטשטיין בנושא הכנסת ספר תורה, ואומר לנשים, שהדבר מותר, ובכל אופן אני אומר שלא לקרוא, מכיוון שהדבר פוגע בציבור גדול וחשוב וברבנים חשובים ביותר ביישוב, והתחשבות בכך יש לה ערך גדול בעיניי, ששווה לוותר בגללו ולהסתפק השנה בהקפות עם ספרי תורה ביחד עם הקהילה כולה.

אני לא יכול שלא לסיים בהבעת הערכה והתפעלות רבה ביותר משתי קבוצות הנשים שוויתרו רבות כדי לשמור על אחדות הקהילה ועל מחויבותן המוחלטת להלכה ובעיקר על כך שהן מקפידות הרבה מעבר למצופה לכבד את החלטת הרבנים.

חג שמח

זאב וייטמן

 

ועד אלון שבות, ת.ד. 218, אלון שבות מיקוד: 9043300
טל: 02-9931188, פקס: 02-9932383, דוא"ל: office@vas.org.il